היי נעים מאוד, שמי מרינה ארפי, נשואה לעומר, אמא לברי, שי, כלב וחתול מקסימים ובגדול אני יכולה לכתוב ספר על החיים שלי, אבל אנסה לתמצת לכמה שורות...

נולדתי באוקראינה במשפחה במעמד סוציו אקונומי נמוך יחסית, וחינוך כמו שאומרים- סובייטים אמתיים. אבא שלי בן אדם מאוד פדנט ומדויק ואותו דבר תמיד היה מצופה גם ממני.

איזה אירוני זה?

משהו שבילדות היה לי כעונש, היום הפך לערך הכי חשוב מבחינתי. היום אני לא "חייבת" לעמוד בזמנים, לעשות הכל במדויק וברמה הכי גבוהה שאני יכולה, היום אני "בוחרת" לעשות את זה לבד, פשוט כי אני לא יודעת אחרת וכי לא בא לי אחרת, כמובן שאני מאוד מעריכה את התכונות האלה גם אצל אחרים.

​

פעם ראשונה שבער בי רצון לשיפוץ הייתה ממש בילדות, אנחנו גרנו בבית קרקע ממש קטן, כולו כ- 25 מ''ר. מילא הגודל, אבל שיפוץ נראה לי, הוא לא ראה בחיים.. מאז שאני זוכרת את עצמי בתור ילדה אני ממש התביישתי להביא חברים הביתה ותמיד רציתי לעשות שיפוץ, אני זוכרת שזה ממש העסיק אותי וחיפשתי איך אני יכולה לשדרג את הבית כולו ואת החדר שלנו בפרט. אז בגיל 12-13 מצאתי איזה גליל של נייר בצבע לבן, החלטתי שזה הטפט החדש שלי, הדבקתי אותם לבד, התחלתי לצייר עליהם, הזמנתי חברה הכי טובה שתעזור לי, וביחד עשינו עבודה ממש טובה. אני זוכרת שזה היה אושר, הייתי מרוצה מעל הראש שעשיתי את זה ושיצא גם בדיוק איך שראיתי את זה! כבר אז היה לי מאוד ברור מה אני רוצה ואיך זה הולך להיראות בסוף, הייתה לי תמונה ממש מדויקת בראש.

מאז שאני קטנה אני רואה את תוכניות הטלוויזיה האלה שעושים מהפכים לבתים, זה תמיד הלהיב אותי, הייתי מעדיפה אותם על סרטים מצוירים ותמיד ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה.